תחבורה / כלי תחבורה ציבוריים

ב-Buenos Aires מערכת תחבורתית מסועפת ונרחבת : היא נשתתת על רכבת תחתית מקיפה ועל צי אוטובוסים הפוקד כל פינה בעיר. מוניות מצויות בשפע ומחיר הנסיעה סביר למדי. הרכבת התחתית, ובהעדרה מונית - הם אמצעי התחבורה היעילים ביותר כדי לסייר בעיר.
שירות ההסעות הפרטיות המכונה "remise" (ראו הסבר מפורט להלן) אף הוא זמין במרבית חלקי העיר, ולעיתים זול יותר מאשר לקחת מונית.
מטעמי ביטחון אישי, מומלץ שלא לעצור מונית המשוטטת סתם ברחבי העיר, אלא להעזר במוניות המצוידות במכשירי קשר (radio taxis) או ברמיס.
רכבות מסיעות בעיקר יוממים, שכן מחברות בין בואנוס איירס לפרבריה, המשמשים לה בתורת 'ערי שינה'. חרף זאת, קיימות גם תחנות לא מעטות של שירותי הרכבות הממוקמות בעיר גופה.
נסיעות אל מחוץ לעיר ניתן לבצע ברכבת, באוטובוס או במכונית - אך בהתחשב עם מימדיה העצומים של ארגנטינה, תחבורה אווירית היא לרוב המוצא הסביר להגיע אל מקום חפצכם (לבטח אם המדובר באחת הפרובינציות), ולעיתים אף הבלעדי.

הרכבת התחתית (Subte)

הרכבת התחתית של בואנוס איירס (המכונה בפי כל 'subte', שהיא תיבת קיצור למילה 'subterráneo' אשר פירושה בספרדית תת-קרקעית) היא, בלא צל של ספק, אמצעי התחבורה היעיל, האמין, הקל והמהיר ביותר בעיר. הגם שמדובר במערך רחב-מימדים מבחינת פריסתו - אין הוא מקנה גישה לכל פאתיה של בואנוס איירס, אלא בעיקר למרכזה ולרובעים הצפון-מזרחיים.
ה-subte של בואנוס איירס נחנך עוד בשנת 1913 והיה לרכבת התחתית הראשונה בכל חצי-הכדור הדרומי ובעולם ההיספנופוני גם יחד. למרבה האירוניה (והפליאה), עדיין ניתן לנסוע במקצת קרונות העץ המקוריים, בני כמאה, המשרתים את קו A.
מערכת התחתית מורכבת מ-6 קוים (המסומנים באותיות A עד E ו-H). היא מונה 85 תחנות ו-47 ק"מ של מסילות.
לאחרונה נחנך מקטע ראשון של קו חדש, הנושא את האות H וחוצה את מעמקי העיר בכיוון צפון-דרום.
כל הקווים, למעט H, נפגשים בטבורה של העיר באיזור הסיטי, מרכזה ומחוז הפיננסים של בואנוס איירס.
קוי התחתית מגיעים גם לכל תחנות הרכבת המרכזיות שבעיר (Once, Retiro, Constitución, Lacroze), כך שהמטרו משמש גם ככלי לפיזור רבים מן היוממים המגיעים העירה מפרברי השינה שלה.
המטרו פועל מדי יום ויומו : בימים ב' עד שבת בין השעות 5 בבוקר ל-11 בלילה, ובימי א' וחגים בין השעות 8 בבוקר ל-11 בלילה.
מחיר הנסיעה הבודדת הוא 1.10 (פזו אחד ו-10 סנטבוס). התעריף אחיד ואין לו כל זיקה לאורך הנסיעה. אין כרטיסי הנחה תקופתיים או ממין אחר.
לקבלת מידע מפורט יותר על אודות מערכת הרכבות התחתיות של בואנוס איירס מומלץ לעיין באתר החברה המפעילה (Metrovías S.A.), בו תמצאו גם גירסה בשפה האנגלית : www.metrovias.com.ar.

מוניות ושירותי 'רֵמִיס'

מוניות בצבע שחור וצהוב נוהרות ברחובות העיר בכל עת. ניתן לנופף להן בדרכן או לזמנן באמצעות הטלפון, לפי בחירתכם. הסימן לכך שמונית פנויה להסעת נוסעים הוא בדמות שלט, שעליו מתנוסס הכיתוב "libre" (בספרדית : חופשי, פנוי), הדולק בשמשה הקדמית של הרכב.
בכל מונית מותקן מונה דיגיטלי המציג את מחיר הנסיעה אותו נדרש לשלם. אין זה מקובל להותיר תשר לנהג מונית לפיכך, על הנהג להחזיר לכם את מלוא העודף המתחייב. היו מודעים לכך שכסף קטן מהווה בעייה תמידית אצל נהגי מוניות, לכן דאגו לשלם בכסף קטן.
שירותי הסעה מסודרים במכוניות פרטיות, המכונים "remise", נהפכו למטבע פופולרי ומקובל בשנים האחרונות. מן הבחינה התכליתית, אין הבדל בין מונית לרמיס, אלא שעל-גבי השני אין סימני היכר חיצוניים כלשהם (לא צבע ולא כיתוב מזהים), ואף לא ניתן לעוצרם סתם ברחוב, אלא שנדרש לזמנם במשרדי הזמנות המכונים "Remiserías".
יתרונם של שירותי הרמיס בכך שמחיר הנסיעה נקבע מראש (ולכן אין הפתעות וממילא מובטח שיסעו במסלול הקצר ביותר למקום היעד), הם נחשבים לבטוחים יותר ממוניות (ובמיוחד בשעות הלילה) ולרוב הם גם מעט יותר זולים מאשר ליטול מונית.
משרדי ההזמנות (ה-Remiserías) הם כעין חנויות או עסקים קטנים הפזורים בכל מרחבי העיר.

רכבות

רשת הרכבות הענפה של ארגנטינה מתכנסת בבואנוס איירס.
ארבע תחנות הרכבת הגדולות, הן עבור קווים בינעירוניים רחוקים וכן ליוממים (אלה המתגוררים בפרברים, הפוקדים את העיר יומיומית במסגרת עבודתם) הן : Estación Retiro, Estación Constitución, Estación Once ו-Estación Federico Lacroze.
רוב הקווים נשתתים על קטרים מיושנים בעלי מנועי דיזל - ומיעוטם, חדישים מעט יותר, על אנרגייה חשמלית, בעיקר בקווי הפרברים.
שומה להדגיש כי שירותי הרכבות ככלל ארכאים ובאיכות מתחת לכל ביקורת, מלבד רק חריגים בודדים בלבד, כדוגמת קו הרכבות הנוסע צפונה לעבר העיר Tigre (ולכל החפץ לבקר בדלתא נהר ה-,Plata מומלץ בהחלט להעזר בקו הרכבות Retiro-Tigre של חב' TBA, שמחירו 1.35 פזו בלבד לכל כיוון).
תחנת הרכבת Retiro, הניצבת בקרן הרחובות Del Libertador ו-Ramos Mejía, מורכבת למעשה משלוש תחנות משנה נפרדות, שלכל אחת מהן קו פרברי משל עצמה : Bartolomé Mitre, Manuel Belgrano ו-San Martín. זוהי גם נקודת ההתחלה לרוב הקווים היוצאים לכיוון צפון.
תחנת הרכבות Constitución, הממוקמת בשד' Caseros פינת רח' Lima - מחברת את מרכזה של בואנוס איירס עם פרבריה ושאר יעדים שמדרום לה.
תחנת הרכבת המכונה Once, בפינת שד' Pueyrredón ורח' Bartolomé Mitre, מקשרת בין ליבה של בואנוס איירס לבין חוצותיה המערביים.
לבסוף, תחנת הרכבות Federico Lacroze, הקטנה והפחות חשובה מכולן - מוליכה אל מספר פרברים שמצפון-מזרח לבואנוס איירס. מסוף זה ניצב מול שער הכניסה הראשי לבית העלמין הגדול של העיר שב- Chacarita, בקרן השד' Corrientes ו-Federico Lacroze.
ישנו פרוייקט עתיק יומין לחבר את שלוש עריה הגדולות של הרפובליקה, בקו רכבות חדיש ומהיר. בנייתו של הקו Buenos Aires-Rosario-Córdoba הוצא למכרז לא אחת בעבר, ולאחרונה אף בשנת 2006 - אולם תחילת העבודות אינה נצפית באופק מטעמים תקציביים.

כבישים

יחסית לעיר במימדיה, בואנוס איירס הייתה עד לא מכבר עיר חסרת פקקים וגודש תנועה. כבישי אגרה, אשר איפשרו גישה מהירה למרכז העיר, נבנו כאן עוד בשלהי שנות ה-70. באותה תקופה אף נאסרה כליל הכניסה של כלי רכב פרטיים לאיזור הסיטי של בואנוס איירס בשעות הפעילות העסקית (המדובר במתחם בשטח של כקמ"ר אחד, המכונה גם Microcentro).
בין רחובותיה הראשיים של העיר ראוי למנות את 9 de Julio (ה-9 ליולי, יום העצמאות של ארגנטינה - זוהי דרך רחבת מימדים במרכזה של בואנוס איירס, ברוחב של 140 מ', שעליה ניצב בין היתר האובליסק הנודע שהוא מסמליה הבולטים של העיר); Rivadavia שאורכה עולה על 35 ק"מ, ו-Corrientes, נתיב תרבות ובידור, שלאורכה נפרסת 'ארץ התיאטראות' של בואנוס איירס.
שד' General Paz היא כביש העוטף את בואנוס איירס מכל עבריה (ומשמשת לה כגבול שטח השיפוט, באותם מקומות שאין היא נתחמת על-ידי הנהר).
בעקבות השגשוג הכלכלי שחוותה ארגנטינה בשנות ה-90 (טרם התרסקותה בפתחה של המאה הנוכחית), יותר ויותר יוממים החלו לבוא בשערי העיר ברכבם הפרטי. דא עקא שהגודש ברחובותיה עלה משמעותית : מרבית צירי התנועה החשובים נסתמים בשעות שיא התעבורה. הוסף על כך הפגנות ותהלוכות יומיומיות רבות, מקצתן ספונטניות, החוסמות נתיבים עמוסים ממילא.
הכבישים בארגנטינה בכלל ובבואנוס איירס בפרט הם במצב שפיר בהחלט : הם רחבים, מרובי מסלולים ויש בהם נתיבי תנועה מהירים (לרוב מותר לנסוע במהירות של 130 קמ"ש בשטח הבינעירוני). מרביתם הם כבישי אגרה, אולם האגרות הנגבות הן סבירות בהחלט.
ככל שמתרחקים מן הכרך האורבני, ולבטח בפרובינציות המרוחקות של הרפובליקה - תפגשו דרכים רבות בלתי סלולות, בכללן כאלו במצב רעוע ביותר.
• חובה לחגור את חגורת הבטיחות בעת הנסיעה.
• חובה להדליק אורות בדרכים בינעירוניות, במרוצת כל השנה.
• אסור לפנות באור אדום (כמקובל בארה"ב), למעט אם הדבר הותר באורח מפורש.

שימו לב היטב : אם הנהג הישראלי אינו מן הזהירים (ואף זאת בלשון המעטה) - הרי שמקבילו הארגנטיני עולה עליו שבעה מונים. הישמרו על נפשותיכם !

השכרת מכוניות

בבואנוס איירס פועלות חברות רבות להשכרת רכב, בכללן התאגידים הבינלאומיים המוכרים. הם מחזיקים במשרדים בשדות התעופה ובמרכז העיר.
בכדי לשכור רכב בארגנטינה נדרש רשיון נהיגה בר תוקף, כרטיס אשראי בינלאומי וגיל העולה על 21 שנים.
שכירת רכב היא עסק יקר יחסית : דמי השכירות היומיים למכונית סטנדרטית נעים בתחום 150~80 דולרים, ללא הגבלת קילומטרז'. מנגד, מחיר הדלק בארגנטינה זול משמעותית מאשר בארץ או באירופה.

מעבורות

מעבורות הן אמצעי התחבורה המועדף לגיחות לאורוגוואיי השכנה.
להלן מפורטות החברות המפליגות ליעדים אשר מעבר לנהר, בכלל זה ל-Montevideo (בירתה של אורוגוואיי), לעיר Colonia (שהוכרזה לנכס היסטורי של האנושות על-ידי UNESCO על שום מבניה הקולוניאליים) ול-Carmelo :